נקודת מבט של קלואי

הייתי שם, ישבתי בבר הקטנטן הזה שוב, המקום המוכר, עם החברות שלי, מנסה להוריד את הראש ולנסות לשכוח את מה שקרה בשבועיים האחרונים. ג'ייסון היה כל הזמן שם, במחשבות שלי, לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו. כל צעד שהוא עשה, כל מילה שנאמרה – הייתי מרגישה אותה בצורה מיידית. זה התחיל להיות חזק מדי.

אני לא יודעת איך זה קרה. איך פתאום הוא היה כל כך מרכזי בכל פעולה שלי, בכל מחשבה שהייתה לי. הייתי מנסה לשמור מרחק, לא להיגרר אחרי המשחקים האלה, אחרי ההבטחות שאין להם סוף – אבל אני לא מצליחה. יש משהו בחור הזה, בכוח שלו, ביכולת שלו לדעת איך לגרום לי לרצות יותר. הוא לא היה מרוצה מלהיות שם, הוא היה כמו חפץ שבא אליך ודורש תשומת לב. לא התמסרתי אליו – אבל הרגשתי אותו.

ההודעה שהוא שלח לי השבוע – אותה הודעה שבה הוא שאל אם אני רוצה להצטרף אליו שוב – עדיין הדהדה בראשי. לא עניתי לה מיד, אבל משהו בי ידע שאם הייתי עונה, זה היה מוביל למקום אחר. למקום שאני לא בטוחה שאני מוכנה לו.

אז, כשהייתי בבר הזה, מנסה להוריד את הלחץ, ניגש אליי מישהו אחר. הוא היה גבר חביב, נראה טוב, עם חיוך אמיתי ושיחה שוטפת. הוא שאל אם אפשר להצטרף אלינו, ואחר כך התחיל לנהל איתי שיחה, ממש כמו שהייתי רוצה – נעים, לא מלחיץ.

הייתי צריכה את השיחה הזו, את הזמן הזה שבו אני יכולה להרגיש קצת נורמלית. אולי זה היה לא בסדר, אולי זה לא היה הוגן כלפי ג'ייסון, אבל הרגשתי שאני צריכה להימנע ממנו. הייתי שואלת את עצמי – למה הוא כל כך תוקפני? למה כל כך קשה לו לשחרר אותי?

אבל אז, פתאום, זה קרה. עיני שלי, בלי שאני אפילו מבינה למה, זיהו את המראה המוכר. ג'ייסון היה שם.

הוא לא היה רחוק, אבל לא היה צריך את המרחק הזה. הוא לא ישב קרוב, לא שוחח עם אף אחד. הוא רק עמד שם, מרוחק, ואז... אז משהו מוזר קרה. ג'ייסון היה מרותק, פשוט מרותק אלינו. מבטו היה תקוע בי. לא אמר מילה, רק עמד והביט, כאילו כל מה שעובר לו בראש זה – אני שם. את לא יכולה לברוח מזה.

הגבר שעמד מולי לא שם לב, אבל אני הרגשתי את המתח שעלה באוויר. קלואי, את לא צריכה את זה עכשיו.

הגבר מהבר לא שם לב לשום דבר. הוא היה עסוק בשיחה, בשאלות שהוא שאל אותי. אני רציתי להשיב לו, אבל המילים לא יצאו. כל מה שראיתי היה את ג'ייסון, איך הוא עמד שם, איך כל תנועה שהוא עשה קרעה אותי מבפנים. אולי זה היה הבעה על פניו, אולי זה היה המבט החד שהוא נתן לי, אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה – הוא שונא אותי, או שאולי הוא רוצה אותי יותר ממה שאני מבינה.

לא עברו כמה דקות, עד שג'ייסון עזב את המקום, כמו רוח. הוא לא אמר מילה, לא הצהיר שום דבר. הוא פשוט יצא.

הרגשתי את הלב שלי בולם. עכשיו הוא נעלם. אבל המתח נשאר.

נקודת מבט של ג'ייסון

הייתי שם, רק בשביל לראות את זה. אני לא מתנצל על מה שעשיתי. לא היה לי אכפת אם היא ראתה אותי, אם היא מבינה את המשמעות של זה. כל מה שראיתי היה אותה. איך היא מדברת עם גבר אחר, איך היא מבלה את הזמן שלה עם מישהו שלא מבין אותה בכלל.

אני רואה אותה, כל פרט קטן, כל תנועה שלה. היא לא חושבת שאני שם, לא מבינה כמה אני מודע לכל דבר שהיא עושה. היא לא רואה אותי, אבל אני רואה אותה.

היו רגעים שחשבתי להיכנס ולשתות איתה, לקחת אותה למקום שבו לא תוכל להימלט ממני. אבל משהו בי עצר אותי. היה לי חשוב לראות איך היא מתנהגת. איך היא יכולה לשחק את המשחק הזה. היא חושבת שהיא יכולה להימנע ממני, לחשוב שזאת רק תשוקה לא ברורה, אבל היא לא מבינה עד הסוף את הכוח שיש לי עליה.

היא לא מבינה, אבל אני כן. אני רואה איך היא נמשכת אליי. אני רואה את זה בעיניים שלה, גם אם היא לא מודה בזה.

אז לא, לא נכנסתי. לא נכנסתי לשם. פשוט עמדתי שם, מרוחק. רק לראות אם היא תבין שהיא לא יכולה לברוח.

נקודת מבט של קלואי

אחרי שג'ייסון יצא, הייתי מופתעת. זה היה שוק. הרגשתי משהו עמוק בתוכי, לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, לא יכולתי להימנע מהעובדה שהוא היה שם. משהו בי נשרף. לא היה לי הסבר למה זה קורה לי, למה אני מרגישה את זה כל כך חזק, אבל הייתי בטוחה במשהו אחד – הוא פשוט לא יעזוב אותי.

הרגשתי את הלב שלי דופק במהירות. זה היה מוזר, אבל במידה מסוימת, הייתי מרוצה. זה היה מציף, זה היה עוצמתי. כאילו ג'ייסון לא רק עמד שם – הוא היה בתוכי.

לא יכולתי להימנע מהשאלה שהתעוררה – מה אם אני לא יכולה להימנע ממנו? מה אם זה יותר מדי בשבילי?